1קצירה בשגגת שבת, גוררת ומכפרת אתה גם את השגגה השניה של הקצירה שבעשה בשגגת המלאכה שהיה חייב עליה חטאת לעצמה. וכן, החטאת שכיפרה על חטאו שחטא בטחינה של שגגת שבת גוררת עמה כפרה לשגגת הטחינה שעשה בשגגת המלאכה. שכן הבאת הקרבן היתה לאחר שעבר שתי עבירות אלה, ואפילו עשה כמה פרטי עבירה בהעלם אחד הריהו מתכפר בקרבן אחד. אבל אם באותו מקרה אירע לו בדרך אחרת, שנודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות והפריש קרבן לכפר על שגגה זו, ואחרי כן נודע לו ששגג בקצירה וטחינה מתוך שכחת השבת. הרי במקרה זה, הכפרה שמביא על הקצירה גוררת כפרה על הקצירה הקודמת וגם על הטחינה שעמה, שהרי בשגגת השבת הקצירה והטחינה כחטא אחד הן, וכפרה באחת מהן מכפרת גם על השנייה, ואילו טחינה שכנגדה שעשה יחד עם הקצירה האחרונה — במקומה עומדת ולא נתכפרה, ולכשתוודע לו יביא קרבן מיוחד לכפר עליה.2ואביי אמר : טחינה נמי גם כן גוררת טחינה, שכן שם טחינה אחת היא וכיון שנתכפרה לו עבירת טחינה אחת, חוזרת ומתכפרת לו אף עבירת הטחינה השנייה, כיון שכולן נעשו בהעלם ובלא שיתגלה הדבר עד אחר מעשה. ושואלים, לעצם הסברה, ומי אית ליה והאם יש לו לרבא שיטה זו של כפרה בגרירה? והא איתמר והרי נאמר שיש מחלוקת בדבר, ובמקרה זה מי שאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד כגון שהיו שתי חתיכות חלב אלה משני חלקים בבהמה, והוא חשב שאינם חלב אלא שומן. ועל שגגה זו חייבים קרבן חטאת, ונודע לו על אחת מהן שהוא חלב וחזר ואכל כזית שלישי בהעלמו של החלב השני. שעדיין לא נודע לו שאותה חתיכה היא חלב, ואחר אכילת שניהם נודע לו אף עליה. אמר רבא: אם הביא קרבן על הראשון — הרי כזית ראשון ושני מתכפרין שהרי חטא בשניהם בהעלם אחד, אך שלישי אינו מתכפר שכן מפסיקה ידיעתו על כזית אחד.3הביא קרבן על השלישי לאחר שנודע לו שחטא בכך, שלישי ושני מתכפרין, שהרי שניהם נעשו בהעלם אחד, אך הראשון שהוא בהעלם אחר אינו מתכפר. הביא קרבן על האמצעי — נתכפרו כולן, לפי שגם בכזית הראשון וגם בשלישי היתה העלמה משותפת עם הכזית שני. אביי אמר: אפילו הביא קרבן על אחד מהן, איזה שיהיה — נתכפרו כולן משום גרירה, שכיון שנתכפר אחד מהם גוררת הכפרה גם את האחר שיש לו שותפות עמו בצד מסויים בהעלם. ובכל אופן הרי שרבא אינו מקבל את סברת ה"גרירה" בכפרה, ומדוע אומר הוא שקצירה גוררת קצירה? ומשיבים: בתר ששמעה לסברה זו מאביי סברה קיבל אותה. ומקשים: אי הכי אם כך שרבא מקבל את שיטת הגרירה, טחינה נמי גם כן תגרר לטחינה מאותו נימוק! ומשיבים: יש לחלק ולומר כי אמנם את סברת גרירה אית ליה יש לו, הריהו מקבל, ואולם גרירה של גרירה לית ליה אין לו, אינו מקבל. וכיון שנתכפר אף על טחינה בדרך גרירה, שוב אינה יכולה להוסיף ולגרור עמה כפרת טחינה אחרת.4ומעירים כי מילתא דפשיטא להו דבר שהיה פשוט להם לאביי ורבא שזדון שבת ושגגת מלאכות מצטרפים לשגגת שבת מבעיא היה מסופק לר' זירא. דבעי ששאל ר' זירא מר' אסי, ואמרי לה ויש אומרים כי שאלה זו בעא מיניה שאל ממנו ר' ירמיה מר' זירא: קצר וטחן בשיעור כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, כיון שהוא פחות מן השיעור המחייב ודאי אינו חייב עליו מן התורה, וחזר וקצר וטחן חצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות, מהו שיצטרפו לשיעור אחד, ויביא חטאת כשיוודע לו הדבר? אמר ליה לו: חלוקין הם לחטאות, שעל כל סוג שגגה יצטרך להביא חטאת לעצמה, ולא מצטרפי ואינם מצטרפים.5והקשה השואל: וכל היכא וכל מקום שהם חלוקין לחטאות לא מצטרפי אינם מצטרפים לשיעור אחד? והתנן והרי שנינו במשנה: אכל חלב וחלב, כלומר, שני שיעורים של חלב בהעלם אחד — אינו חייב אלא חטאת אחת. אכל חלב ודם ונותר מן הקרבנות לאחר זמנו, שהאוכלו חייב בחטאת, ופגול קרבן שנפסל פסול חמור וחייב חטאת על אכילתו בשגגה בהעלם אחד — חייב קרבן חטאת על כל אחת ואחת, וזו חומר חומרה שישנה במינין הרבה של איסורים יותר מבמין אחד. ואולם זו חומר במין אחד יותר מבאכילת מינין הרבה: שאם אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית ממין אחד — חייב, שהם מצטרפים לשיעור אחד, אבל אם אכל כזית משני מינין — פטור.6והוינן והיינו עוסקים בה במשנה זו: זה ששנינו שאם אכל שני חצאי זיתים ממין אחד שהוא חייב צריכא למימר צריך לומר? והלוא פשוט הוא שכן הדין, ומה השמיענו בכך? ואמר ריש לקיש משום בשם החכם בר תוטני: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים — כגון שאכלו לאותו זית בשני תמחויין כלים גדולים, שנתבשל חציו בכל אחד מהם, והדבר לשיטת ר' יהושע היא, שאמר תמחויין מחלקין. שהאוכל שני זיתים מדבר האסור בהעלם אחד, אלא שאכל כל אחד מהם בתמחוי מיוחד — חייב להביא קרבן חטאת על כל אחד ואחד. מהו דתימא שתאמר כי אמר ר' יהושע דבריו שתמחויים מחלקים בין לקולא להקל בין לחומרא להחמיר ולכן האוכל כזית אחד בשני תמחויים — כיון שבכל אחד מהם אכל פחות שכשיעור — ייפטר, על כן קא משמע לן דלקולא השמיע לנו שלענין להקל לא אמר ר' יהושע שתמחויים מחלקים ורק לחומרא קאמר לענין להחמיר אמר.7והא הכא והרי כאן שחלוקין לענין מספר החטאות, שהאוכל בשני תמחויים שיעור שלם חייב להביא שתי חטאות לדעת ר' יהושע, וקא מצטרפי ואף על פי כן הם מצטרפים אותם שני חצאי שיעור להיות כאיסור אחד! אמר ליה לו ר' זירא לר' ירמיה או ר' אסי לר' זירא לדעה האחרת: מר ארישא מתני לה וקשיא ליה. אנן אסיפא מתנינן לה, ולא קשיא לן אדוני על ראשה של המשנה למד אותה את תשובתו של ריש לקיש וקשה לו. אנחנו על סופה של המשנה למדנו אותה ולא קשה לנו. וכך אנו לומדים: באותה משנה נאמר בסופה כי האוכל שני חצאי זיתים משני מינין פטור ועל דבר זה שאלנו: וכי דבר זה צריכא למימר צריך לומר? והלוא פשוט הוא! ועל דבר זה אמר ריש לקיש משום בר תוטני שלעולם מדובר אפילו כשהיה האיסור ממין אחד. ואמאי קרי ליה ומדוע קורא לו "שני מינין" — מפני שאכלו בשני תמחויין, ולשיטת ר' יהושע היא שאמר תמחויין מחלקין. והא קא משמע לן ודבר זה השמיע לנו: שאמר ר' יהושע שתמחויים מחלקים בין לקולא להקל בין לחומרא להחמיר.8ושואלים: מדסיפא מאחר שבסוף במשפט האחרון מדובר, כפי שפירשנו כאן, במין אחד ובשאכל את שני חצאי שיעורו בשני תמחויין9מכלל הדברים אתה למד כי דרישא בראשה מדובר במין אחד שאכלו בתמחוי אחד. ואולם עתה קשה השאלה יותר: שחייב באכילתו שני חצאי זיתי ממין אחד המונחים בתמחוי אחד צריכא למימר צריך לומר?! אמר רב הונא: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים — כגון שהיתה לו ידיעה בינתיים. שלאחר שאכל חצי זית ראשון נודע לו שהיה בכך איסור, וחזר ונעלם ממנו, ואכל חצי זית שני. ואף שכרגיל ידיעה מחלקת לענין קרבנות כל שגגה לחלק שלפני הידיעה ושלאחר הידיעה, והרי משנה זו כשיטת רבן גמליאל היא שאמר: אין ידיעה לחצי שיעור, שמאחר שעל חצי שיעור אין חייבים קרבן, לשיטתו ידיעה זו שבינתיים אינה נחשבת, ואינה מחלקת לענין קרבן.10א איתמר נאמר, מחלוקת אמוראים: מי שאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו על חטאו הראשון, וחזר ונודע לו על השני. ר' יוחנן אמר: במקרה זה חייב שתים, קרבן על כל אחד ואחד. וריש לקיש אמר: אינו חייב אלא אחת. ושניהם מביאים ראיות לדבריהם; ר' יוחנן אמר שחייב כיון שנאמר: "והקריב על חטאתו אשר חטא... והביא את הפר" ויקרא ד, ג–ד ומשמע מכאן שעל כל חטא יש להביא קרבן לעצמו. ואילו ריש לקיש אמר שפטור כיון שנאמר: "וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו" ויקרא ד, כו, ומשמע שאף אם כפר על מקצת חטאתו "מחטאתו" ולא כולה נסלח לו על החטא כולו.11ושואלים: וריש לקיש, איך יכול הוא לומר שדי בחטאת אחת, הכתיב והלא נאמר "על חטאתו... והביא" ומשיבים: הפסוק ההוא מדבר באופן שנודע לו מהשני לאחר כפרה, ואולם אם נודע לו קודם לכן אכן לצורך הכפרה אינו צריך להביא אלא חטאת אחת. ושואלים: ולר' יוחנן נמי גם כן איך יכול הוא לומר שחייב שתים הכתיב והלא נאמר "מחטאתו ונסלח לו"! ומשיבים: לשיטת ר' יוחנן הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים — בכגון שאכל כזית ומחצה, ונודע לו על חטאו בכזית בלבד, וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלמו של השני. ומעתה מהו דתימא שתאמר כי ליצטרפו שיצטרפו שני החצאי זיתים ויביא עליהם קרבן נוסף, על כן קא משמע לן השמיע לנו הכתוב שבכגון זה כיון שכבר נסלח לו מקצת חטאו — פטור.12אמר ליה לו רבינא לרב אשי: מחלוקת זו של ר' יוחנן וריש לקיש האם היא באופן דאיתידע ליה שנודע לו לחוטא על החטא השני קודם הפרשה של הקרבן הראשון פליגי נחלקו, ובהא פליגי ובזה נחלקו, זה בסיס מחלוקתם, דמר סבר שחכם זה, ר' יוחנן, סבור שידיעות בלבד מחלקות, שכיון שנודעו לו חטאיו בשתי ידיעות נבדלות — עליו להביא שני קרבנות. ומר סבר וחכם זה, ריש לקיש, סבור שרק הפרשות הקרבנות מחלקות, אבל אם נודע לו החטא השני לאחר הפרשה של הקרבן על החטא הראשון מודי ליה מודה לו ריש לקיש לר' יוחנן שחייב שתים, שהרי כבר הפריש קרבן אחד על חטא ראשון. או דילמא שמא באופן דאיתידע ליה שנודע לו החטא השני לאחר הפרשה של הקרבן על החטא הראשון פליגי נחלקו, ובהא פליגי ובזה נחלקו, דמר סבר שחכם זה, ר' יוחנן, סבור שהפרשות מחלקות, ומר סבר וחכם זה, ריש לקיש, סבור שרק כפרות מחלקות, שאחר שהוקרב הקרבן ונתכפר לחוטא אפשר לומר שנגמר כח כפרתו של הקרבן, וחטא שנודע לאחר מכן אינו מתכפר בו. אבל אם נודע לו על החטא השני אף קודם הפרשה מודי ליה מודה לו ר' יוחנן לריש לקיש שאינו חייב אלא חטאת אחת. או דילמא שמא בין בזו ובין בזו, הן קודם הפרשה והן לאחר הפרשה מחלוקת היא ביניהם?13אמר ליה לו רב אשי: מסתברא מסתבר לומר כי בין בזו ובין בזו מחלוקת. וראייה לדבר: דאי סלקא דעתך שאם יעלה על דעתך לומר כי רק במקרה שנודע לו על החטא השני קודם הפרשה של הקרבן על הראשון פליגי נחלקו, אבל לאחר הפרשה מודה ליה לו ריש לקיש לר' יוחנן שחייב שתים, אם כן אדמוקים ליה קרא עד שהוא מעמיד, מפרש, לו את הפסוק הקשה לשיטתו בשנודע לו מהחטא השני לאחר הכפרה על הראשון, לוקמיה יעמידנו בשנודע לו לאחר הפרשה של הקרבן על הראשון! וכן אי אם תאמר שרק בשנודע לו החטא השני לאחר הפרשה פליגי נחלקו, אבל במקרה שנודע לו קודם הפרשה מודה ליה לו ר' יוחנן לריש לקיש שאינו חייב אלא חטאת אחת, אם כן אדמוקי ליה קרא עד שהוא מעמיד לו את הפסוק בכזית ומחצה, לוקמיה יעמידנו בשנודע לו קודם הפרשה!14ואולם רבינא איננו מקבל את ההוכחה הזו, שלדעתו אינה מושלמת; ודילמא ספוקי מספקא ליה ושמא מסופק לו הדבר, ובדרך "אם תימצי תרצה לומר" קאמר אמר, ובאופן זה: אם תימצי תרצה לומר כי בשנודע לו על החטא השני קודם הפרשה על הראשון פליגי נחלקו בה, אם כן ר' יוחנן היכי מוקי ליה לקרא איך מעמיד הוא את הפסוק — בכזית ומחצה. ואם תימצי תרצה לומר כי בשנודע לו לאחר הפרשה נחלקו, אם כן ריש לקיש היכי מוקי ליה לקרא איך מעמיד הוא את הפסוק — בלאחר כפרה.15ב אמר עולא: למאן דאמר לשיטת מי שאומר כי לפני שמפריש אשם ודאי שמביא מי שגזל, או מעל בהקדש, או בא על שפחה חרופה, לא בעיא אין צורך בידיעה בתחילה שידע החוטא בוודאות שחטא,
